אחי אליעזר

01אליעזר נאסף היום אל אבותיו, כמו שכתוב בתנ”ך – כי אבינו זכרו לברכה ביקש לפניו להיקבר כאן, בגבעה הזאת, מול מפרץ חיפה. אמא הובאה לקבורה 4 שנים לאחר מכן.

הורי עלו ארצה בשנת 1924 על מנת להצטרף לעבודתו של יוסף לוי, איש החזון אשר יזם ורכש 60,000 דונם מאדמות המפרץ, ומאוחר יותר יזם את הקמת נהריה. ההורים עלו ארצה עם אחינו הבכור יעקב ז”ל, והוא בן 3 חודשים, עם אמא על כסא גלגלים, אב חולה לב ומטפלת לשניהם. כציונים המאמינים בדרכם, הגיעו לחיפה והשתקעו בה.

אליעזר נולד בחיפה. בהיותו בגיל הגן תקפה אותו מחלה – דלקת קרום המוח – ואמנו הפליגה איתו דרך אלכסנדריה לגרמניה, על מנת לחפש רפואה לילד. במשך שנים רבות, עד שהייתי כבר אדם בוגר, לא הבנתי את פשר החרדה של כל המשפחה לבריאותו של אחי. אבל הוא התגבר, הצטרף לתנועת “המחנות העולים” וסיים את בית הספר המקצועי בחיפה במגמת חשמל.

מיד לאחר סיום לימודיו, התגייס לבריגדה ולאחר השחרור, הצטרף אל ההכשרה המגוייסת במעוז חיים, ששירתה בפלמ”ח. עם ההכשרה הצטרף לבית הערבה, ומשם, עם הפינוי מצפון ים המלח ולאחר תקופה בסדום, עבר לכברי.

באחד ממכתביו הראשונים מכברי כתב לי, כי מוצע לו להצטרף לצוות הפרדס, שאל אותי לדעתי. תמכתי בהצעה זו בכל לב – ענף הפרדס בארץ היה בתנופת פיתוח. אליעזר התמיד בפרדס, ולימים באבוקדו, כל עוד היה יכול. הוא עבד בהרכבות אפילו כשכבר בקושי החזיק מזמרה בידיו. לפני זמן מה לקח אותו דובי סיגל ה”מיול” לסיור ממושך במטע, אליעזר היה תודה על מחווה זו.

את בלהה הכיר אליעזר בבית הערבה. ביחד הקימו את משפחתם בכברי. בתקופה האחרונה הקשה, הייתי מלא התפעלות משניהם.

דוד ונעמי מילאו את אליעזר בגאווה על הישגיהם ועל הטיפול הדואג והמסור בהורים.

אליעזר זכה להגשים את חייו בעבודה רצופה, במשך יובל שנים, כשהוא זוכה לאהדה והוקרה מכל מי שעבד איתו.

איבדתי שני אחים בשנה אחת. זה כואב.

אליעזר, תנוח על משכבך ואנחנו נזכור אותך.

אמיתי, אחיך